קרה לכם שבמקום בו נשרטתם נשאר פס בגוון אחר? שבנקודה בה לחצתם על פצעון בפנים נותר כתם או נמש?
לפני כשנה נסעתי עם בתי האמצעית לחגוג את בת המצווה בקרוז בקאריביים. על אוניית התענוגות העצומה נבנה, בין השאר, גם מתקן חיקוי לגלישת גלים.
באחד הימים החלטתי לבדוק אם עמידה על גלשן גלים היא במקרה כישרון מולד וסמוי שלי.
אז זהו- שלא!
לא רק שהתרסקתי לעיני הצופים פעם אחר פעם ומילאתי את נחיריי בכלור, גם שפשפתי את גב כפות רגליי עד זוב דם והשארתי לעצמי חותם תמידי.
כשהגלידו השפשופים הדמיים, נותרו להם כתמים שמזכירים לי מדי יום שלא רק שסל הכישרונות שלי מוגבל, אלא גם שלא כל פנטזיה נועדה להתגשם.
אז מהם אותם כתמים הנותרים לאחר טראומה על עורנו?
תאי המלנוציטים, מייצרי המלנין, מגיבים לתוצרי מערכת החיסון בסביבה דלקתית. אי לכך, בתהליכי תגובות שרשרת "תקינים" של מערכת החיסון (כפי שקרה בסיפור שלי ואולי גם שלכם), עשוי להשתחרר עודף מלנין לשכבות העור החיצוניות בעקבות טראומה. הטראומה יכולה להיות מזערית או משמעותית: שפשוף, כוויה, חתך, גרד ממושך, אקנה, לחיצות טראומטיות בפנים ועוד.
ככל שהעור בעל גוון כהה יותר, משמע המלנוציטים בעלי נטייה לשחרור כמות גדולה יותר של מלנין ולכן התגובה של הפרשת הפיגמנט כתוצאה מטראומה עשויה להיות משמעותית יותר.
כתמי פיגמנטציה מיוחסים גם לשינויים הורמונליים, שימוש בתרופות, גלולות למניעת היריון, הורדת שערות בשעווה, שימוש בדאודורנטים וצמחים שונים ועוד.
לצערנו, את הטראומות בחיינו לא תמיד נוכל למנוע, אבל לפחות ביכולתנו לשלוט בהשפעת כמות המלנין המשתחררת בכל הקשור להתנהגותנו היומיומית בכל הקשור להתמגנות מהשמש.
עלינו לשאוף "להרגיע" את פעילות המלנוציטים המבקשים להגן על גופנו, כתוצאה מחשיפה לקרינת השמש כדי "לחסוך" את שחרור המלנין המבקש להגן עלינו מפני הקרינה האולטרה סגולית- אם נשלוט רק על חלק זה במשך שנים, נוכל לקבל תמורה הוגנת ועור בעל גוון אחיד יותר.
