האימהות הביאה לחיי קשת של רגשות. לצד האמרה החד משמעית "ילדים זה שמחה", גיליתי גם תחושות של עצב, כעס, לחץ וסיר מבעבע תמידית של דאגה ומצפון.
שתיים מבנותיי ירשו מאביהם גם גנים פחות אטרקטיביים, ביניהם אסתמה של העור, אשר בעגה המקצועית רפואית קרויה: אטופיק דרמטיטיס ATOPIC DERMATITIS.
עונת המעבר
עוד לפני שנגמר החורף, ובעוד כולנו לובשים שכבות ומדליקים את האח, העור שלהן מקדים ומנבא את עונת המעבר הקרבה עלינו לטובה.
הגרד שתוקף אותן חסר רחמים ומשאיר "הרבה פצעים בשטח". נראה שהן עמלות לילות שלמים לקרוע את העור בכל מחיר, גם אם נגזרו הציפורניים. אזורי המלחמה הם בעיקר מאחורי הברכיים, פנים המרפקים ואצל אחת מהן גם עור הקרקפת והקפל מאחורי האוזניים.
כאמור, אני מודאגת כשאני לא מצליחה להקל על סבלן.
בנוסף, בשל הגרד העז הן גורמות לתופעה נוספת הקרוייה ליכניפיקציה LICHENIFICATION (העור קשה, עבה, גס ומחוספס), שמהווה עבורן כנערות בעיה אסתטית בפני עצמה.
מיקרוביום עורי
ברפואה נכון לומר באופן כללי, שככל שמגוון החיידקים שלנו גדול יותר- אנו בריאים יותר. על אותו משקל גילו כי המיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים) העורי המאפיין את חולי האטופיק דרמטיטיס, שונה מהמיקרוביום העורי של כלל האוכלוסייה. אולי זאת הסיבה שבנוסף לכל מה שתיארתי, לבנותיי יש נטייה גדולה יותר לזיהומים משניים. (ואוסיף במאמר מוסגר, אפרופו המיקרוביום, עובדה שעשויה לעניין את חלקכם: לפי מאמר מדעי שפורסם ב Journal of Allergy and Clinicl Immunology- חשיפה בגיל מוקדם למיקרוביום של הכלבים בבית, ולא החתולים, מפחיתה את הסיכון לאטופיק דרמטיטיס).
הקלת התסמינים
הטיפול המונע הטוב ביותר הינו תחזוקה נכונה של העור על ידי הוספת לחות ושימון העור.
אנחנו נמנעים משימוש בסבון מייבש במקלחת ומעדיפים על פניו את השימוש בשמן אמבט.
מומלץ מאד למרוח קרם לחות – המלצה שנהדפת בסירוב מוחלט בביתי.
בתקופות התלקחות אנחנו נוטלים אנטיהיטמינים (תרופות לאלרגיה) ובלית ברירה מגיעים גם לתרופות סטרואידליות. עוד על טיפולים באסתמה של העור ניתן לקרוא כאן.
הקלה עם הגיל
מרבית החולים מבריאים בגילאי הילדות ורק מיעוט יסבלו מתסמיני המחלה גם בגיל 20.
אצל בנותיי זה עוד לא קרה!
אז גם אם לא בכל פוסט יש HAPPY END , לעולם לא נוותר על התקווה- שהשנים יפחיתו את הסימפטומים וישכללו את דרכי ההתמודדות.
