מי לא רוצה להיראות במיטבו?
מה רע להסתכל במראה ולאהוב את מה שמשתקף דרכה?
מהו בעצם יופי טבעי?
מה אומר הביטוי "להזדקן בכבוד"?
איפה בכלל עובר הגבול בין רמת ההשקעה "הפאתטית" במראה החיצוני לזאת הנורמטיבית?
ושאלה אחרונה, מבטיחה! אם כל השאלות הללו היו מופיעות כסקר, כמה מגוונות היו התשובות?
הרשו לי לקחת את האחרונה כרטורית- התשובה היא מאד מגוונות!
אז כיוון שאני לא יכולה לדבר מהבטן שלכם, מהעיניים שלכם, מהטעם שלכם או מהכיס שלכם, הרשו נא לי לדבר רק מהמקום העמוק שם בפנים, שהוא רק אני.
ראשית אתפנה להסביר בקצרה מהו תפקיד הזריקות ומהו תפקידם של מריחות הפילינג/קרמים ושות' על עור הפנים.
בוטוקס
הזרקות הבוטוקס נועדו לשליש העליון של הפנים. להפחתת היווצרות קמטי הכעס (בין הגבות), קמטי המצח הרוחביים שהופכים עם השנים לחריצים עמוקים וקמטי הצחוק המניפתיים בצד החיצוני של העיניים.
אגב, יש מקרים בהם הבוטוקס יתרום לפתור אסימטריה של הגבות או מיגרנות מסוג מסויים (הנובעות ממתח שרירי).
חומצה היאלרונית
הזרקות החומצה ההיאלרונית נועדו להחזיר נפח, אשר לא היה קיים מלכתחילה או אשר אבד עם השנים.
החזרת הנפח תורם לשפר מראה שקעים, קמטים, קמטוטים ואפילו לשנות את מימדי האי פרופורציה בפנים (אשר בל נשכח שבמקרים מסויימים החוסר פרופורציה הוא גנטי מולד).
תכשירי מריחה
תכשירי המריחה, לעומתם, מטפלים במרקם העור. ההזרקות נועדו לחלקים העמוקים יותר של עור הפנים, אבל המראה האידיאלי לא יושג עם "אדמת בצורת".
ככל שהגיל עולה, החשיבות של שילוב מוצרי טיפוח עולה גם הוא.
אני, באופן אישי, מעולם לא הסתפקתי להיות תלמידה בכתה. את מרבית ההתקדמות בלימודים הייתי משיגה בהשקעה יומיומית בבית. גם במקרה הזה, שתדעו, אין על הכנת "שיעורי בית" ותירגול כל יום מחדש.
אסימטריה מולדת
גם בחורות צעירות רוצות לאהוב את השתקפותן במראה. אם ביכולתן, באמצעות פרוצדורה לא ניתוחית אשר לא דורשת הכנה או החלמה, הרדמה או תפרים, לטשטש אסימטריה מולדת– הן לא צריכות להתנצל על כך.
להזדקן בכבוד גם מבחינת מראה החיצוני- עניין של בחירה
בגילאים מתקדמים יותר, בהתאם לגנטיקה העורית, יש מקום לשלב בין אסתטיקה ושימור יומיומי לבין הזרקות.
הבוטוקס מונע, כאמור, יצירת חריצים עמוקים, הן אצל גברים והן אצל נשים.
מי רוצה להסתובב עם פרצוף כועס כל היום? אולי אתם אבל לא בהכרח כולם.
ואם בחרנו להתחיל מאוחר, הרי שנפלנו על המשבצת "מוטב מאוחר מלעולם לא" ואנו יכולים להגיע לשיפור מראה החריצים ב 50%, אולי אפילו ב 90%. זה משנה אם השגנו שיפור?
בגילאים המתקדמים יותר, כפי שהסברתי בפוסטים קודמים, יש ירידה של קולגן ואלסטין בשכבת הדרמיס התת עורית, ירידה בריכוז המים וגם "צלילה" מטה עם כוח הכובד של רקמת השומן הנמצאת בהיפודרמיס (מתחת לשכבת הדרמיס).
יש אנשים עם עצמות לחיים "לתפארת מדינת ישראל" לעומת אחרים המאבדים את הלחיים לטובת קו הלסת- למה אלו, האחרונים, צריכים או אמורים להתבייש שהם מחזירים לעצמם את המראה הטבעי שאפיין אותם כל חייהם?
מראה "טבעי" הוא נפלא, רק שהוא לא נשאר איתנו עד הקבר.
כל אחד יכול לבחור 'לפי כיסו ולפי כעסו', כמה ברצונו להשקיע על מנת לשמר את הפרופורציה שנקראת "אני" ואם בכלל.
כל אחד רשאי להחליט האם יפה בעיניו לשמר את דמותו ולהיראות הכי טוב לגילו או שהטעם שלו נוטה יותר לעבר ה over done (כגון בנות הקרדשיאן או כוכבות ריאליטי למיניהן).
כמו בכל דבר, גם פה אדם מחליט על הגבול של עצמו, אבל בוודאי שלא צריך לחוש אי נוחות או בושה בבחירתו להיראות הכי טוב ולוהט שהוא יכול.
להזדקן בכבוד במאה ה 21 הוא ערך הרבה יותר נרחב, מזה שהיה בהיסטוריה.
נכון להיות נוכחים הכי חזק שאפשר, כל זמן שזה אפשרי, כל זמן שעוד ניתן.
שיקרתי, שאלה אחרונה, למה להתפשר אם אפשר גם אחרת?
