בשיחת סופשבוע אקראית:
היא- "את יודעת שבזכותך התחלתי לרוץ הרבה?"
אני- "באמת? מה זאת אומרת?"
היא- "תמיד רצתי קילומטר אחד. לאחרונה אני שומעת אותך מהדהדת לי באוזניים איך בריצה את מנצחת את עצמך ושוברת שיאים פנימיים. כבר הגעתי אתמול ל 2.5 ק"מ".
אז אכן בשבילי ריצה היא אתגר והפכתי עם השנים לחובבת אתגרים מושבעת. למדתי שדרך ניצחון אישי בתוך מה שהגדרתי אתגר- אני מעלה את המסוגלות והביטחון העצמי, אי שם ביני לבין עצמי. אם אני גם מצליחה להעניק מכוח הרצון שלי הלאה- הרווח של כפול ומכופל.
לריצה כאמור יתרונות רבים נוספים כגון הפחתת התחלואה הקרדיווסקולרית, חיזוק הטונוס, ירידה במשקל וכמובן העלאת מצב הרוח.
מה לגבי השפעת הריצה על מצב העור?
האם היא משפיעה על יצירת הקולגן והאלסטין?
האם חום הגוף שעולה משפיע על מצב העור לרעה?
בזמן ריצה, וגם שעה לאחריה, הפנים שלי מאדימות ואני הופכת לקריקטורה של ג'ינג'ית צלויה. במקום שאיראה, אחרי כל המאמץ הזה, כמו דמות שנגזרה מהמגזין "ספורטס אילוסטרייטד" אני נראית כאילו נלקחה דמותי מ"הנשיונל ג'אוגרפיק". ההסבר הפיסיולוגי, למראה הלא משובב נפש הזה, נעוץ בעובדה ש"נצליתי" מבפנים וכלי הדם שלי, גם אלו הקרובים לפני העור, התרחבו תוך מאמץ ניכר לצנן את החום ולהסיע אותו מחוצה לי.
זהו מצב חולף ולא מזיק אבל כן יכול להיות בעייתי בקרב נשים הסובלות מרוזציאה. אלו- רצוי שירטיבו את פניהן או יצננו אותם עם מגבת קרה מספר פעמים תוך כדי הפעילות האירובית.
כמו כן, ידוע כי פעילות גופנית משפיעה על מנגנון הסטרס דרך ירידה בהפרשת ההורמון המזוהה עם סטרס- הקורטיזול (אגב, אשלב טיפ ידע קומפקטי: אחת הסיבות שאנשים רבים מתעוררים "הפוכים" בבוקר וזעופי פנים נעוצה בעובדה כי רמת הקורטיזול הגבוהה ביותר אופיינית לשעות הבוקר המוקדמות). הקורטיזול מצידו בהפרשת יתר תורם, בין השאר, ליובש העור ובדרך עקיפה גם לפגיעה בסיבי הקולגן והאלסטין המעניקים לעור גמישות ואלסטיות (רמה גבוהה של קורטיזול גורמת לעליית רמות הסוכר. הסוכר הגבוה מאיץ פירוק חלבונים בתהליך הגליקציה. סיבי הקולגן והאלסטין מתפרקים כחלק מפירוק מואץ של החלבונים בגופנו).
לצד זאת, הפעילות האירובית המובילה לסירקולציה מהירה וגועשת של מחזור הדם תורמת להעלאת ריכוזי החמצן והרכיבים התזונתיים החיוניים המגיעים אל פני העור- עובדה המסייעת להחלמה מהירה של פצעים, לבניית קולגן ואלסטין ולהתחדשות מהירה של תאים- מוכר? ברור! כי תיאורים אלו מוכרים לנו דרך עולם הפרסום כתהליך האנטיאייג'ינג.
מאידך, מצאתי מחקרים מרתקים המצביעים על כך כי פעילות גופנית מאומצת יכולה דווקא להחמיר את מצב העור דרך מנגנון שחרור רדיקלים חופשיים. הרדיקלים החופשיים תורמים לתהליך הפוך לחלוטין מזה שתיארנו בפסקה הקודמת -להזדקנות מהירה של העור. אחד המחקרים, שפורסם במגזין Free Radical Biology and Medicine ב 2008, תיאר את הסיבתיות של שחרור רדיקלים חופשיים כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת (פעילות המאופיינת בדופק מואץ הקרוב לקצב הלב המקסימלי) לפרקי זמן ממושכים. לעומתה, פעילות גופנית נורמטיבית המשולבת בדיאטה מאוזנת, שעשירה בירקות ירוקים ומזונות המכילים אנטיאוקסידנטים, יכולה לפצות על מנגנון שחרור הרדיקלים החופשיים, כך שנקבל תוצאה בה היתרונות עולים על החסרונות. שכן בל נשכח, שעצם זרימת הדם המוגברת תסייע לחידוש תאי העור וסילוק טוקסינים (רעלנים) בצורה יעילה.
יש מתאמנים הסובלים מריכוז של פצעונים באזורים בהם יש ריכוז בלוטות חלב (הגב, אזור בית החזה, המצח). התגברות האקנה היא כתוצאה מהצטברות של זיעה ולכלוך החוסמים את פתח הנקבוביות. כדי להפחית את הופעתם חשוב להקפיד להסיר שאריות מייק אפ לפני ריצה, ללבוש בגדי ריצה המאפשרים לעור "לנשום" ולא כאלו המעודדים חסימה. מומלץ להשתמש בפילינגים ביתיים או קרמים המכילים חומצות (כגון חומצה סליצילית) כדי לעודד שיחלוף תאי העור החיצוניים ומניעת "פקקת" בפתח הנקבוביות. אפשר גם לשלב מריחה של חומרים אנטיבקטריאליים כגון אלו המכילים בנזואיל פרוקסיד.
וכמו תמיד נקנח בחשיבות ההגנה על העור. הריצה בחוץ מעלה את הסיכון, בייחוד במצבי חוסר מודעות או הגילאים הצעירים, להתפתחות סרטן העור. חשוב מאד קרם הגנה רחב טווח ועמיד במים, כולל קרם הגנה לשפתיים. יש למרוח את הקרם לפחות רבע שעה לפני החשיפה לשמש, לחדש מריחה כל שעה וחצי ולמתוח סרט מגבת על המצח למניעת נזילתו לתוך העיניים.
שלא נפסיק לרוץ, על כל המשתמע מכך…
