כשהייתי סטודנטית לסיעוד, הייתי לחוצה, כמו היתר שישבו לידי על ספסל הלימודים, שמא כל אבחנה או פתולוגיה אורבת לי מעבר לפינה. הזדהיתי לפתע עם דמותו של יהורם גאון מ"קרובים קרובים".
כך בדיוק אני מרגישה מאז עברתי לתחום העור, רק שהפעם האבחנות משוייכות גם לקרובים אליי.
כשהמתוקה שלי הכריזה על פצע שממנו היא סובלת בשקט כבר חודשיים, והוא מסתתר עמוק בתוך שבלונת האוזן, מיד נכנסתי ל MODE המלקטת (נתונים). המראה והסיפור התאימו לחשש מעקיצת זבוב החול הגורם למחלת הלשמניה/ שושנת יריחו.
אני יודעת, וגם חברתי שהיא רופאת עור איששה את חששותיי, שהעקיצות הללו מתרחשות בעיקר באזור הנגב.
בהעלאת הנתונים מהאוב , ובעיקר מהגלריה הסלולרית, הסתבר כי הטיול השנתי למצפה רמון היה בנובמבר, מה שהתאים לסיפור ההתפתחות של הנגע שהתחיל אדום וקטן והפך למוגלתי עם נקודה שחורה במרכזו כאילו משהו "מקנן" שם בפנים.
הגילוי והפאניקה הנלווית אליו התרחשו בשבת. בראשון בבוקר, מלווים ביחס האישי והאיכפתי של ד"ר מיכל סלומון, רופאת עור מומחית בספוט קליניק, מיהרנו להוציא הפנייה מרופא הילדים וטופס 17 מהקופה. משם טסנו למרפאת העור של המרכז הרפואי שיבא, על מנת לקחת משטח מהפצע.
מיכל הרגיעה אותי כי על פניו לא נראה לה שמדובר בעקיצה המאיימת וסביר כי מדובר בפצעון שהזדהם. בינתיים אנו מורחים אנטיביוטיקה מקומית ומתנחמים בעובדה שהמיקום אינו בפנים אלא באזור מוסתר מן העין וממתינים בסבלנות לתוצאות הבדיקה.
כהורים חשוב להיות מודעים לתופעה, להכיר בקיומה, בייחוד לאחר ביקור הילדים באזורי הסיכון. זן אחד של הטפיל, כאמור, מתרכז באזור הנגב ויש זן נוסף שמקורו דווקא באזור מעלה אדומים וצפון הארץ.
תחילת המחלה בנגע אדמדם ובולט שאינו מורגש אולם ככל שחולפות השבועות, לא רק שאינו חולף, אלא אף הולך וגדל. במקרים אלו, חשוב לגשת לבדיקת רופא עור.
