עניתי כמעט על כל גורמי הסיכון להופעת מלנומה (סרטן העור האלים): ג'ינג'ית, מנומשת, נשרפת בקלות ולפרקים אוהבת חופשות בארצות שטופות שמש. למרות כל אלו האמנתי ש"לי זה לא יקרה", או מדויק יותר לומר, שלא הקדשתי לכך תשומת לב מרובה והעדפתי לאפשר לידיעה לנוח אי שם בירכתי המוח.
נקודת חן חיננית ואהובה על הירך, שלנוכחותה התרגלתי במשך שנים רבות, יכולה היתה להעלות את מסלול חיי בנתיב הישיר להתנגשות. היה לי מזל: נפלתי בסטטיסטיקה של הגילוי המוקדם- רגע לפני שהתמימה חדרה עמוק מדי, שניות לפני שאפשרתי לה לשלוח גרורות.
במרפאת ספוט הרגשתי שאני בידיים אמינות. המעקב הצמוד איפשר לי להרגיש שלקחתי את גורלי בידיי!
אין טעם לחכות לצריבה, לגירוד, לדימום או לחשד סביר. המלנומה תמימה למראה, שקטה, בלתי מורגשת. אל תשאירו כמוני את הידיעה בירכתי המוח, תעבירו אותה לפרונט, למקום גבוה בסדרי העדיפויות שלכם. קחו את גורלכם בידיים: תיבדקו, תעקבו, תשוו. הקפידו להישאר בצד החיובי של הסטטיסטיקה.
